הבסה – מסורת של כבוד
בסה פירושו "לקיים הבטחה". אדם המקיים את הבסה הוא אדם העומד בדיבורו, אדם שחייו וחיי משפחתו יישמרו בדיברתו.
לפי קוד הבסה יש להציל את מי שנזקק להצלה, ללא הבדלי דת, גזע ומין. מי שלא הקפיד להתנהג לפי הקוד היה עלול לבייש את עצמו ואת בני משפחתו ואף להיענש.
ב-1934 כתב הרמן ברנשטיין, שגריר ארצות-הברית באלבניה: "אין אפליה כנגד יהודים באלבניה, כיוון שאלבניה היא אחת מאותן מדינות נדירות באירופה של היום, שבה לא קיימות דעות קדומות על רקע דתי ושנאה אינה קיימת כלל, למרות שהאלבנים עצמם מתחלקים לשלוש דתות שונות."
הסיוע יוצא הדופן שזכו לו היהודים מקורו בבסה – קוד "הכבוד" – שמשמש עד היום את הקוד האתי הגבוה ביותר במדינה.
אלבניה היא המדינה היחידה עם רוב מוסלמי באירופה. היא גם היחידה שגבורתה כמעט נשכחה לחלוטין.
יהודי אלבניה לא היו מאורגנים בקהילות ולא הקימו לעצמם מוסדות קהילתיים נפרדים כמו אלו שהיו מקובלים בקהילות היהודיות באירופה. רק באפריל 1937 הוכרה רשמית קהילת יהודי אלבניה. היא מנתה אז כ-150 נפש.
כבר בקיץ 1938 החלו להגיע הפליטים היהודים, וזרם הבאים לא פסק במשך כל שנות המלחמה. הם עסקו במסחר ובמקצועות הרפואה, הרוקחות והמלאכות השונות.
ב-1939 הטילו האיטלקים ששלטו עליה הגבלות ואלו חלו על כל תושבי המדינה ללא יוצא דופן. הפליטים היהודים שהגיעו לערים היו חופשיים ויכלו לקשור קשרים עם האוכלוסייה המקומית.
נקודת המפנה התרחשה בקיץ 1943 לאחר כניעת איטליה והשתלטות הגרמנים על המדינה. מצבם של היהודים הוחמר כשם שמצב התושבים האלבנים היה קשה. יהודים אלבנים הצטרפו להתנגדות ולחמו בגרמנים.
האלבנים ראו עצמם מחוייבים להגן על כל היהודים שחיו ברחבי מדינתם ויצאו מגדרם במציאת פתרונות לסייע להם.
בראשית שנת 1944 פרסם הגסטפו הנאצי באלבניה הודעה שקראה לזרים, כלומר ליהודים להתפקד במפקדה שהקימו. המצילים האלבנים שחשו כי סכנה אורבת בפתח העבירו את המשפחות היהודיות למקומות מרוחקים, לרוב הרריים.
הם הסיעו את היהודים בכלי התחבורה שעמדו לרשותם וליוו אותם עד שהתמקמו במקום המסתור החדש. הפעלת רשתות ההצלה התנהלה בתוך יישובים, בין יישובים ואפילו בין מדינות.
"נהגנו קשר היטב את החפצים וכולנו טיפסנו לארגז המשאית והתיישבנו על חפצינו כמו שעושים האיכרים. סבי התיישב ליד הנהג, בגלל שפמו המסולסל הוא נראה כמו איכר אלבני אמיד. על ראשו חבש "פֶז" (תרבוש) כדרך האלבנים. נראינו כמו משפחה אמידה היוצאת לחופשה" / יצחק אדיז'ס, "ילדות במקלט אלבניה"
בעת ההיא כבר נערכו מעצרים על פי רשימות מוכנות מראש במספר ערים, והנעצרים נשלחו למחנות ההשמדה.
העצורים לא היו יהודים אלא אלבנים שהתנגדו למשטר. אבל האירוע עורר דאגה עמוקה בקרב יהודי העיר.
גם בטיראנה הוטל עוצר ויהודי העיר מיהרו להשיג לעצמם תעודות מזוייפות. באביב 1944 דרשו הגרמנים ממושלי אלבניה להמציא להם את רשימת כל היהודים החיים במדינה. אבל המושלים לא זו בלבד שלא נענו לדרישה, אף הודיעו לנכבדי היהודים שכל עוד הם בשלטון לא יאונה ליהודים כל רע.
בחודשים הבאים הוכיחו כל הפלגים הפוליטיים באלבניה שהסיוע ליהודים הוא להם עניין של כבוד לאומי. תושבי אלבניה, מוסלמים ונוצרים כאחד, סייעו ליהודים במסירות נפש יוצאת מן הכלל ותוך סיכון חייהם שלהם.
באביב 1944 דרשו הגרמנים מהשלטון המקומי האלבני את רשימות כל היהודים החיים באלבניה. המושלים לא זו בלבד שלא נענו לדרישה, אלא אף הודיעו לנכבדי היהודים שכל עוד הם בשלטון לא יאונה ליהודים כל רע, כיוון שהיהודים הם בעיה פנימית הנמצאת באחריותם הבלעדית ולא באחריות הכובשים הגרמנים.
האלבנים סירבו למסור את הרשימות שכללו 2,458 איש, והיו עוד רבים שלא הופיעו בהן כי היו מצוידים בתעודות מזויפות.
"כל האנשים הם מאלוהים. הֶבַסה קיימת בכל נשמה אלבנית." כך אמרו בעדותם בניהם של האחים וסלי. האחים וסלי קיבלו את אות חסידי אומות העולם על הענקת מחסה לשתי משפחות יהודיות שהגיעו כפליטים מסרביה השכנה.
אחיהם רפיק וסלי היה האלבני הראשון שהוכר כחסיד אומות העולם.
יש לראות את העזרה שהושיטו האלבנים ליהודים ולאחרים שנמצאו במצוקה כמנהג של כבוד לאומי. האלבנים יצאו מגדרם להציל יהודים ואף התחרו ביניהם על הזכות להציל.
כל זאת ממקור אהבת האנוש ורצון לעזור לבני תמותה הזקוקים לעזרה, גם אם הם בני דת אחרת. האלבנים מאמינים שהבטחה נוסח ה"בסה" משמעותה להיות "אדם" בעל כבוד וערכים, אדם שבידיו תוכל להפקיד את חייך.
